לסבוס

לאי לסבוס הגעתי בעקבות אמן מעין הוד שחי שם כ20 שנה. זהו אי לא פופולרי בקרב תיירים, למרות שהוא אחד משלושת האיים הכי גדולים ביוון. חוסר הפופולריות שלו היא כנראה הדבר שמשמר את הקסם של המקום. כשנוחתים בשדה התעופה הקטן במיטליני (עיר הבירה), הדבר הראשון שרואים זה את הים, ממש מעבר לכביש. בנסיעה של כשעה משם מגיעים לחוף קטן- מלינדה, בו יש בסך הכל 3 טברנות. במלינדה אני שוהה ומתרגלת יוגה. 

מי שמחפש חופים זהובים, חיי לילה תוססים או סימטאות ציוריות בצבעי לבן כחול -לא ימצא אותם בלסבוס. זה מקום שמדבר פשטות, אוכל טרי ומקומי (הירקות, הגבינות ושמן הזית גדלים ומיוצרים באי), נוף ים, הרים עוצרי נשימה ואנשים לבביים השמחים בחלקם. 

במהלך ביקורי הראשון, הרגשתי שזה מקום אידיאלי לתרגל בו יוגה. כשחזרתי ארצה, סיפרתי לקבוצת התלמידים שלי בעין הוד על האי. כבר בקיץ הבא, חלקם הגיעו איתי למלינדה, פרסנו מזרנים ותירגלנו יוגה יחד מול הים.
באי יש שקט שקשה לתאר במילים, בריזת ים, ומים צלולים וקרירים גם באוגוסט. 

שנה לאחר מכן הגיעו עוד תלמידים, והפעם תרגלנו באופן יותר מאורגן. כך נוצר לו ריטריט מיוחד של יוגה ולסבוס.